26 פברואר 2011
ראשית ננסה, אזי נבטח
נוהג מעורער ומעוות קיים במקומותינו הגורס כי "ראשית ניבטח ואחר כך ננסה". העדות לכך היא כולה לפנינו. למרות שניסינו את הסכם אוסלו האסוני, בטחנו תחילה וקיבלנו מדינת טרור בשטחי הרשות הפלשתינית אותה הקמנו במו ידנו. למרות שפינינו את לבנון, בטחנו תחילה וקיבלנו את חזבאללה, האינתיפדה השניה ומלחמת לבנון השניה. למרות שפנינו את רצועת עזה, שוב בטחנו תחילה וקיבלנו את החמאס, אלפי אלפים של טיליו על ראשינו ומלחמת "עופרת יצוקה". ועדיין יש המתעקשים בנינו כי רק פינוי, רק נסיגה תביא עלינו מזור ושלום נירוונה עולמי. מכובדנו אלברט אנשטיין כבר גרס כי "טיפש הוא אותו אדם החוזר על טעויותיו שוב ושוב בעודו מצפה תמיד לתוצאה שונה".
נידמה כי נוהג קלוקל נפל ביחסים בנינו לבין האיחוד האירופי. איננו דורשים מהם הבהרות לנאמר לעיל. בעת שיחותינו עמם איננו דורשים מהם הסברים מושכלים ללחציהם עלינו לוותר ולוותר עד כלותנו בעוד העובדות כולן אומרות לנו (ולהם), הרפו. איננו דורשים מהם, מפאת שמנכסים לעצמם את חוכמת המשא המתן בנינו לבין הפלשתינים כי הדרכים הישנות הינן רעות, למצער למדינת ישראל ואנו איננו חוזרים על טעויות כישלוניות לאחר שניסינו וניסינו וניכשלנו כה אומללות. שהרי אנו יודעים, כי הם יודעים היטב, את ההיסטוריה הקצרה של המזרח התיכון. הם יודעים כי חזרה על המתווים הישנים למשא ומתן לשלום הגורסים וויתורים חד צדדיים, אינם ישימים, כישלוניים עובדתית, .הרסנים ומאחזי ענים. ובכל זאת הינם מתעקשים עליהם חזור והתעקש. איננו אומרים להם "רבותינו ו"ידידינו" מהאיחוד האירופי, אם אין לכם דרכים חדשות ורעננות להגיע למשא ומתן לשלום עם הפלשתינים לאור ליקחי עבר ברורים ומפורשים אזי, תודה רבה, איננו מעונינים לשמוע מכם חומר לעוס וכישלוני שוב ושוב".
הגיע העת כי נחשוף לעני העולם את הצביעות האירופית במרעה. לא שהדבר יסייע, הם ימשיכו בנכלוליהם החד-צדדיים הפרו-פלסתינים באשר "ריח הנפט והדמוגרפיה האיסלמית חזק מריח התבונה והצדק", אך למצער נוכל לנסות ולהסב בכך את גלגל הדה-לגיטימציה כנגדנו בציבורים גדולים בארצות המערב ולהעמיד בסיס ברור, ישיר ומוצק ביחסינו עמם.
בלשון דפלומטית מנומסת ומכובדת, נבהיר לאדונים המעונבים האירופים לחדול מלהתערב ולבחוש בעניניה הפנימיים של ישראל. ישראל איננה לוב ואיננה מצרים או עיראק, ישראל איננה רפובליקת בננות אלא דמוקרטיה אשר רבות ממדינות המערב כולל מדינות האיחוד האירופי יכולות ללמוד ממנה פרק או שנים בהלכות חופש ושיוויון.
חייבים אנו לדרוש מהם לחדול לממן אירגונים פנים ישראלים, אוטו-אנטישמים באשר אנו רואים בזאת התערבות בוטה וחתרנית של "ידידים לכאורה" בעניננו הפנימים. כמשקל נגד נציע להם כי אנו נממן אירגונים חוץ פרלמנטרים בארצותיהם שיפעלו למען פזורות החלכאים והנידכאים הטורקים, האלג'יראים והמרוקאים למען תירבה שימחה ולמען יושבו להם זכויותיהם הדמוקרטיות הלגיטימיות, שהרי "בזכויות אזרח דמוקרטיות" עסקינן, הלא כן? אין קושי להקים לכאורה קרנות "עצמאיות" למימון זכויות ושיחרור האיסלמים החלכאים בארצות האיחוד האירופי שהרי גם אנו חיים במרחב השמי ונידרשים ליחסים טובים עם השכנים הטובים הסובבים אותנו, הלא כן? ובכלל, מדוע כי לא נהפוך מנושאת מטוסים לצוללת למשל?
לאלו הטוענים כי ישראל תהיה דמוקרטיה לאשורה אך אם יהיה שוויון זכויות מלא עם הפלשתינים בתוכה (אנו אכן רואים בהם אזרחי ישראל, הם רואים בעצמם פלשתינים בני האומה הערבית), אזי נציע לדמוקרטים הגדולים הישראלים למנות, כאות של שיוויון ואחווה, את רמטכ"ל צה"ל ומפקדי אוגדותיו המשוריינות משורותיהם של הפלשתינים (שוויון, הלא כן?). ואם כל יפיופי-השוויון אינם מסכימים לכך הרי שצביעותם הדמוקרטית "השוויונית" תצא לאוויר העולם. ובמדה ויתעקשו ויחייבו למרות הכל רמטכ"ל צה"ל פלשתיני הרי שנכין להם אחר כבוד חדר מרופד ב"שערי מנשה" (מוסד למעורערים מנטלית), שם מקומם הראוי. כך או כך הבלותם של אנשי השוויון והדמוקרטיה הינה נילעגת. שהרי בכך מתמצה עקרון 'הדמוקרטיה המתגוננת' דהיינו, איננו מושיטים צווארנו לשחיטה ביודעין למי שמתכוון ומכריז בריש-גלי לשחטנו, גם אם הוא אזרח מדינתנו, ועדיין זו דמוקרטיה לחפצי קיום, באשר שאר הכללים הדמוקרטים עומדים ותקפים.
באותה הזדמנות, מדוע לא נציע לאירופים למנות את בן הפזורה הטורקית השוכן בגרמניה, או המהגר האלג'יראי השוכן בצרפת, כמפקד העליון של נאט"ו. וכי מדוע לא, הרי השרלטנים, הצבועים והחלולים האירופים, "אבירי השוויון הדמוקרטי", הם הדורשים מאיתנו שיוויון מלא עם הפלשתינים הניקראים גם לעיתים אזרחי מדינת ישראל.
מה מקור הלחץ העכשווי לכניסה לשיחות מצד האיחוד הארופית?
ראשית, קיבל האיחוד האירופי את תפקיד ההובלה למשא ומתן בין ישראל לפלשתינים באשר חוסיין אובמה, לאור כשלונו הפטתי, אמור הדיוטי, במעורבות ישירה בנסיונות הגישור בינינו לפלשתינים, חילק את התפקידים בין אירופה וארה"ב כדלקמן:
ממשל אובמה נטל את תפקיד החתרן, מקעקע ממשלת ישראל והחלפתה בממשלה "נוחה" אשר תוותר עד בלי דעת לפלשתינים (דהיינו, ממשלת קדימה, עבודה, מרץ, ערבים). מטלה זו הונחתה, תוזמרה, מומנה, ניתמכה והוטלה מטעמו של אובמה על כיתפי אלמנטים אנטי-דמוקרטים, פנים ישראלים אשר ממילא ביום-יום עושים בדיוק זאת דהיינו, עמותות חוץ פרלמנטריות, התקשורת, מערכת המשפט (בעיקר פרקליטות המדינה ובית המשפט העליון), האקדמיה ו"אושיות" התרבות הישראלית. ההבדל? כעת המסע הינו פנים ישראלי מתוזמר, ניבזי ואגרסיבי.
עד שתושלם משימה זו, ובתנועת מלקחיים מהעבר השני, הושת על האיחוד האירופי מטלת הלחץ על ישראל להגיע לשולחן המשא ומתן כאשר כל כולם של הוויתורים לשם כך, בהתאם לכל כולן של דרישות הפלשתינים, מונחים על כיתפי ישראל ואילו הפלשתינים מקבלים בו בזמן פטור חינם של סוף עונה.
ההובלת הלחץ האירופי נפלה על שכם גרמניה בעלת הקשרים האמיצים עם מדינת ישראל ובפרט על הקנצלרית אנג'לה מרקל (אנגליה תויגה כמתווך בילתי הוגן וצורפת ממתינה בצד לתוצאות בעוד השאר רבים בניהם), אשר הפכה שלא בטובתה "לאידיוטית מועילה" העושה לשם כך מאמצים וכמיטב יכולתה לכופף את ידה של ממשלת ישראל ולהביאה על ברכיה לשולחן המשא ומתן, כאשר סביר בהחלט כי אצל שולחן זה תילחץ ישראל להיות שוב המוותר הבלעדי על שטחים, עקרונות ונכסים אסטרטגים, תוך שנוטשת סיכויי קיומה העתידים.
אין לחשוד בגרמנים כי קיבלו את התזה החוסיין אובמית (דהיינו, הממשל האמריקני אך לא הציבור, הקונגרס והסנט האמריקנים), כי ישראל הינה קוץ טורדני באחוריו של העולם ומפריעה לצרכני הנפט לצרכו במחירים נוחים. גם התזה האובמית כי האיסלם הוא למעשה הורו, מולידו ויוצרו של המערב (כדבריו) ניראה שאינה מקובלת על כל האירופים (למעט אולי אלביון הבוגדנית).
מאידך גיסא, האירופים, למרות חולשתה המצטברת של אמריקה האובמית עדיין מחויבים לאמריקנים ומנסים לנוע במתואם עמם בזירה המדינית הבינלאומית, באשר באם ינותק הקשר הגורדי בינהם וניגפו כולם יחדיו במהרה בפני הג'יהאד העולמי.
אך ניראה כי קיימת מגמה חמורה מונים רבים וזו הינה הניסיון לגרור את ישראל למרכז ההפגנות במדינות ערב כאשר ברי הוא כי לא ניזכה לנופת צופים מ"הדמוקרטים הערבים החדשים", אשר ישראל נימצאת כיום אך באופק הרחוק מבחינתם, במדה ו"ניזכה" לעלות על סדר יומם. אל לישראל לפתוח בניסיונות למשא ומתן עם הפלשתינים לעת הזו ובתנאים הקיימים הכוללים רתיעה מוחלטת פלשתינית מאיזה סוג של מגעים עם ישראל לשם משא ומתן אלא אם ישראל תסכים לכרוע על בירכיה ולהיות מובלת לשחיטה בקוראלס הבינלאומי.
הלחץ הבינלאומי לפתוח במשא ומתן לשלום דווקא לעת הזו (אשר בוודאות מוחלטת ייכשל כמובן באשר הפלשתינים חכמים מאתנו וימתינו להתבהרות המצב באזור), מטרתו להציב את ישראל כשעיר לעזאזל, כעז-מילוט עבור העולם הערבי-מוסלמי ולנקות את מדינות המערב ובפרט ארה"ב הכישלונית של חוסיין אובמה בעיני אותם "דמוקרטים" ערבים. אנו נוצג כסרבני השלום ומדכאי הפלשתינים רמות הגבוהות מהיום ונהפוך לקולט הברקים האיסלמי בכל העולם. התוצאה עלולה להיות הרסנית עבורנו.
כאשר קיים מצב של אי וודאות קיצוני במזרח התיכון כפי הקיים היום, מצב שניראה כי יימשך למצער משנה ועד חמש שנים מהיום במקרה הטוב, כאשר אי הוודאות עלולה להביא להשתלטות איסלמית קיצונית על המוני התמימונים "הדמוקרטים" הערבים, כאשר תופעת המרדנות באזורנו אפשר ותגרור את כלל העולם לעימות מדמם, הרי כל בר דעת, כל שראשו על כתפיו מבין כי כניסת ישראל למשא ומתן עם הפלשתינים, על כישלונו הצפוי הוודאי, בשלב חוסר הבהירות הפוליטי, מדיני וגאו-פוליטי השורר סביבנו יביא בוודאות לתנועת מחאה איסלמית, ערבית המונית אנטי-ישראלית חריפה מונים רבים על הקיים, באשר כל משא ומתן בתנאי הפתיחה כיום ייכשל והאחריות לכך תוצג ותסוחרר בוודאות, הן על ידי הפלשתינים והן על ידי עושי דברם באיחוד האירופי, כנופלת על ישראל.
במצב דברים מעין זה,"המהירות היא מהשטן". שהרי כניסה למשא ומתן לשלום דווקא תוך מצב הכאוס המזרח תיכוני העכשווי כמוהו כנסיון לרוץ כאשר שתי רגלינו נימצאות בו זמנית באויר מעל הקרקע. שוב, כל בר דעת, הבקי בהוויות העולם מבין כי בזמני מצוקה ואי וודאות קיצונית עלינו לשמור למצער רגל איתנה אחת על הקרקע ולא לרחף בספירות הזויות, מנותקים מהקרקע.
ממשלתנו תעשה טעות פטאלית עבור מדינת ישראל במדה ותיגרר אחר הלחץ האירופי לקיום משא ומתן עם הפלשתינים דווקא בימים ובתקופות אי-וודאות אלו. תמוה הוא חוסר ההבנה האקוטי אשר מגלים האירופאים בדרישותיהם דווקא כעת לחידוש התהליך המדיני. טיפשות? אפשר , אך לא סביר. מה כן סביר? ניסיון אירופי בחזית ואמריקני מאחורי הקלעים לקטוף ייתרונות פוליטים, רווי ניחוח חריף ואינטרסים של נפט בצד הערבי "המתקומם", על חשבונה הוודאי של מדינת ישראל בכך שתהפוך לשעיר לעזאזל של העולם, האחראית לכל צרותיו.
הודעתו של רוה"מ בנימין נתניהו באשר להכרזה מדינית קרובה לא תהיה טעות ואפשר שתועיל למעמדה העכשווי של ישראל ובלבד שימלא את הריק (וואקום) שנוצר אשר הותיר בלבדית את הזירה המדינית לפלשתינים. ישראל חייבת להושיט יד לשלום מגובה תכנית מדינית סבירה (ולקבוע בכך אחריות פלסתינית לכשל כהכנה לכוונות הכרזת העצמאות החד צדדית שלהם באו"ם), אך בתנאיה היא ויש לנו תנאים ידועים. יש לבטאם באומץ לב ובנחישות ובכך להעמיד הפלשתינים ועוזריהם האירופים בפינת המתנצל והמתגונן.
באם נכבד את עצמנו ודרישותינו יכבד העולם אותנו.. עצרו סוסיכם לגבי כניסה עכשווית למשא ומתן בעל משמעות. כל זאת עדי העבים האופפים את המזרח התיכון יתבהרו ונוכל לפתוח בהסקת מסקנות מושכלת והגיונית באשר לצפוי להתרחש באזורנו משך העתיד בטווח הקרוב והבינוני. כל תזוזה שגויה וכניעה ללחץ חיצוני תהווה נפילה ישראלית למלכודת-פתאים, לבור אפל אשר ניכרה בכוונת מכוון על ידי האירופים והאמריקנים להפיל את ישראל בתוכו תוך שמעצים בד-בבד ייתרונות פוליטים מדינים וכלכלים מונעי אינטרסים עבור עצמם. אנו עלולים לשמש כשה לעולה עבורם על מנת שיוכלו לרחוץ בניקיון כפיהם אשר טונפו בהתערבות אווילית ומתנשאת על הילידים האיסלמים..
הממשלה נוהגת בתבונה רבה בכך שסוכרת פיה ואינה מתערבת בעניניהם הפנימיים של מדינות ערב "ההפכניות". בימים אלו "סייג לחוכמה שתיקה" באשר כל מילה מיותרת אפשר ותעמיד ישראל כפטרונית ומתנשאת על "העוללים הדמוקרטים" האיסלמים ותיגרור את ישראל כנושא עיקרי בקידמת הבמה הערבית וכמובן שלשלילה יתירה. מספר פרשנונים ועיתונאים מצומקי מוח כבר יצאו בטרוניות לממשלה בעודדם אותה למצב עצמה לצד "הדמוקרטי" הערבי המהפכני תוך כניסה למשא ומתן דווקא כעת עם הפלשתינים. ניבצר מהללו להשיג כי אין המדובר במיצוב צד בשלב זה אלא בהוצאתה של ישראל מתודעת המהפכנים. על ישראל להכריז "כי תכבד כל משטר וכל שינוי פוליטי בכל ארץ ערבית שהיא, תושיט ידה לשלום ותשאף לייצב עמו יחסים תקינים", זאת ותו לא.
יותר ויותר מתברר כי המרוויחה הגדולה משינויי המשטרים במזרח התיכון היא איראן אשר כניראה יד לה גם בייזומן של ההפגנות וההפיכות, אם לא בכולן אזי וודאי שבחלקן. יותר ויותר ניתן להעריך כי המפסידה הגדולה הינה ארה"ב של חוסיין אובמה בהיבט הגלובלי ואנו בישראל בהיבט המקומי. ומכאן מתברר עוד יותר כשלונו של חוסיין אובמה שכשל לכל אורך תחזיותיו ופעולותיו המדיניות לפני ואחרי התהפוכות באזורנו ופעולות המנע שאמור היה לעשות ולא עשה וכאשר עשה היה זה בתזמון אומלל. האם יש כאן יותר מאשר טיפשות גרידא, או שמא קיימת כאן כוונת מכוון בנוסך "היד הנעלמה" אשר מקעקעת את האינטרסים האמריקנים באזורנו? שהרי גם האמריקנים אינם יכולים להתטפש עד כדי כך.
ניתן כיום כבר להעריך כי דמוקרטיה לא תינסך על מדינות ערב "ההפכניות" באשר ההמונים המפגינים (אשר אינם מהווים הרוב בארצותיהם), אומנם דורשים דמוקרטיה אך אין להם מושג ירוק מהי דמוקרטיה ואינם מודעים לאחריות האישית של כל אזרח החי תחת המשטר הדמוקרטי, תהליך חינוכי שאפשר כי עדיין יימשך שנים רבות.
לכן, צפוי יותר כי לייצב נורמליזציה בארצות אלה, מתוך מאמץ כנה למנוע כאוס מידי צפוי, יעלו משטרים צבאיים אשר יחליפו רודנות אזרחית קודמת ברודנות צבאית עכשווית וסביר להניח כי את המשטרים הצבאיים יחליפו בשלב הבא משטרים איסלמיסטים "דמוקרטים" למראית עין, זמנית וקצרת מועד, אשר ישראל וודאי לא תהיה כוס התה שלהם, לא של הרודנים החדשים הצבאיים ובוודאי לא של האיסלמיסטים שיבואו אחריהם.
עלינו להביא בחשבון וכאפשרות סבירה ביותר כי תוצאתו של חוסר היציבות האזורי בטווח של מספר שנים מצומצם, אפשר כי יוביל מדינות באזור למלחמת חורמה ג'הדיסטית כנגד ישראל ולכך עלינו להיכון. לא חלון הזדמנויות למשא ומתן ניפתח לפנינו אלא חלון הזדמנויות להכנות כדבעי להתנגשות המדממת הבאה.
אהרון רול
http://www.global-report.com/aroll/
המחבר הינו יועץ אירגוני ודירקטור ניהול פרויקטים בכיר לחברות ואירגונים בענף המחשבים http://www.aaronroll.com http://www.global-report.net/aroll/>
